קצת קשה לי להגדיר, את כל זה במילה אחת, בעולם סטנדרטי כמו שלנו הכל וכולם חייבים ליישר קו עם האחרים, חייבים להיות מוגדרים ע"י מוסד מוכר. אבל גם כשאנחנו מוגדרים ממשיך החיפוש הפנימי,ושאילת שאלות קשות שברוב המקרים מודחקות ללא הצלחה- זהו מסע ללא סוף. וה"ליישר קו"- היא רק תאוריה שלא לוקחת בחשבון את השונה, הטבעי, הנובע, המיסטי, הרוחני.
השוני שלנו מגדיר אותנו ולא ההתיישרות שלנו לאותו הקו, המין מבטא את האופי האלוהי שלנו, את המסע שלנו בעולם הזה והשכחה של מה עברנו, מה באנו לעשות פה, מה רצינו לעשות מאז שהיינו קטנים, איך ראינו אהבה, סקס ואינטימיות מאז שהיינו צעירים, מה עברנו עם אלו, איך זה פיתח אותנו או סגר אותנו? ולמה כל זה קורה ? הן שאלות קיומיות שעוזרות לנו לממש את נשמתנו.
שום דבר לא קורה סתם, וגם אם החיים קורים סתם ובסוף אנחנו מתים סתם, למה אנחנו נשאבים כל הזמן אל הרוחני? אל האלוהות, התפילה, הבקשות? כמהים לחיבור אלוהי רק לרגע, להרגיש אהבה לפתוח את הלב, לתת אמון, להיפגע, למה כל אלו קיימים? מה אנחנו לומדים? איך אנחנו לא מוכנים לחיות את חיינו? לריק- מחפשים מימוש עצמי, נהנתנות, עונג וגם אבל, כאב ומריבות, סכסוכים עצמיים, גבולות- משחר ילדות, מחפשים את הגבולות כדי להיות באמת חופשיים, רוצים לדעת כדי לשכוח מה למדנו, רוצים לשכוח כדי לחזור להיות ילדים, רוצים ילדים כדי לפתוח את הלב לנתינה, כדי להביא את עצמנו שוב לעולם, כאותה משפחה שאנחנו בוחרים
|
